<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פ"ד</h1>
<h2>דף לז:</h2>
ירושלמי פרק השולח גט (גיטין פ"ד ה"ט), רבי זעירא בשם רבי אלעזר, אף על גב דאמר רבי מאיר אין קניין לגוי בארץ ישראל לפטרו ממעשר, מודה שיש לו קניין נכסים. נראה לפרש שבא ללמדנו שאין ראוי לעשוק ולגזול בקרקע הגוי שקנהו בארץ ישראל כעניין שהוא מותר בגר שאין לו יורשים. אי נמי לעניין לולב הגזול, אי נמי לעניין לרעות בהמה דקה בשדותיהם וכיוצא בזה, אלא שקרקעו קנוי לו קניין גמור, ועל זה הוא שאמרו (ע"ז י"ט ב'), אין מוכרין להם במחובר לקרקע, וכן (שביעית פ"ד מ"ג), חוכרין נירין מן הגוי בשביעית אבל לא מישראל, וכן לעניין שבת (עירובין ס"ט ב', וע"ז ס"ד ב'), ובגוי עד שישכור, וכיוצא בזה, אלמא יש להם קניין נכסים על דרך כך. ומה ששנינו פרק חזקת הבתים (ב"ב נ"ד ב'), אמר רב יהודה אמר שמואל נכסי הגוי הרי הם כמדבר כל המחזיק בהם זכה בהם. זהו בישראל שלקח מן הגוי ונתן דמים וקודם שהחזיק בה בא ישראל אחר והחזיק בה שזכה האחרון. מאי טעמא גוי מכי מטא זוזי לידיה הוא דמסתלק ליה, וישראל לא קני עד דמטי שטרא לידיה, וכדאמר רב יהודה אמר רב הבא מחמת גוי הרי הוא כגוי, מה גוי אין לו חזקה אלא בשטר אף הבא מחמת גוי אין לו חזקה אלא בשטר, וזה שהגוי שלקח מישראל קרקע לא קנה עד שיכתוב לו ישראל שטר המכר. ועל כרחי' אשכחן חלוק במטלטליהן, אמרינן פרק שור שנגח (ב"ק ל"ז ב'), שור של ישראל שנגח שור של נכרי פטור, ושור של נכרי שנגח של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם, ושקלי וטרי, ומסקנא, אמר רבי אבהו אמר קרא (חבקוק ג' ו') עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, מה ראה, ראה שבע מצות שקבלו עליהם בני נח ולא קיימום עמד והתיר ממונם לישראל. וממון נאמר על המטלטלים לחוד, וכדמתרגמינן (בראשית י"ד י"ב) את לוט ואת רכושו, וית ממוניה. ואף על פי [ששם] נכסים ישנה אפילו אמקרקעי וכדאיתא פרק מי שמת (ב"ב ק"נ ב'), נכסים לחוד וממון לחוד, והכי נמי נכסים לא קתני. ומיהו הירושלמי אומר (ב"ק פ"ד ה"ג) הורידן מנכסיהן. וגזלתו כשהיא אסורה עכשיו גזרת הכתוב (ב"ק קי"ג ב'), דאמר רב הונא אמר רב מניין לגזלה של גוי שהיא אסורה, שנאמר (דברים ז' ט"ז) ואכלת את כל העמים [אשר ה' אלקיך נותן לך], בזמן שמסורין בידיך ולא בזמן שאינם מסורין בידיך. ומשום חלול השם נמי, וכדאיתא בירושלמי פרק שור שנגח (ב"ק פ"ד ה"ג), מעשה ששלחה מלכות הרשעה שני אסטרגיוטיות ללמוד תורה מרבן גמליאל, ולמדו ממנו מקרא ומשנה תלמוד ואגדה, ובסוף אמרו לו, כל תורה שיש לכם נאה ומשובחת חוץ משני דברים, שאתם אומרים בת ישראל לא תילד הנכרית, אבל נכרית מילדת בת ישראל, גזלו של ישראל אסור ושל גוי מותר. באותה שעה גזר ר"ג על גזלו של גוי שיהא אסור מפני חלול השם. אפילו הכי לא מטון לסולמא דצור עד דשכחון כלה. "ונכסים" שהזכיר הירושלמי במקרקעי קא מיירי.
<h2>דף קיג:</h2>
ירושלמי פרק השולח גט (גיטין פ"ד ה"ט), רבי זעירא בשם רבי אלעזר, אף על גב דאמר רבי מאיר אין קניין לגוי בארץ ישראל לפטרו ממעשר, מודה שיש לו קניין נכסים. נראה לפרש שבא ללמדנו שאין ראוי לעשוק ולגזול בקרקע הגוי שקנהו בארץ ישראל כעניין שהוא מותר בגר שאין לו יורשים. אי נמי לעניין לולב הגזול, אי נמי לעניין לרעות בהמה דקה בשדותיהם וכיוצא בזה, אלא שקרקעו קנוי לו קניין גמור, ועל זה הוא שאמרו (ע"ז י"ט ב'), אין מוכרין להם במחובר לקרקע, וכן (שביעית פ"ד מ"ג), חוכרין נירין מן הגוי בשביעית אבל לא מישראל, וכן לעניין שבת (עירובין ס"ט ב', וע"ז ס"ד ב'), ובגוי עד שישכור, וכיוצא בזה, אלמא יש להם קניין נכסים על דרך כך. ומה ששנינו פרק חזקת הבתים (ב"ב נ"ד ב'), אמר רב יהודה אמר שמואל נכסי הגוי הרי הם כמדבר כל המחזיק בהם זכה בהם. זהו בישראל שלקח מן הגוי ונתן דמים וקודם שהחזיק בה בא ישראל אחר והחזיק בה שזכה האחרון. מאי טעמא גוי מכי מטא זוזי לידיה הוא דמסתלק ליה, וישראל לא קני עד דמטי שטרא לידיה, וכדאמר רב יהודה אמר רב הבא מחמת גוי הרי הוא כגוי, מה גוי אין לו חזקה אלא בשטר אף הבא מחמת גוי אין לו חזקה אלא בשטר, וזה שהגוי שלקח מישראל קרקע לא קנה עד שיכתוב לו ישראל שטר המכר. ועל כרחי' אשכחן חלוק במטלטליהן, אמרינן פרק שור שנגח (ב"ק ל"ז ב'), שור של ישראל שנגח שור של נכרי פטור, ושור של נכרי שנגח של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם, ושקלי וטרי, ומסקנא, אמר רבי אבהו אמר קרא (חבקוק ג' ו') עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, מה ראה, ראה שבע מצות שקבלו עליהם בני נח ולא קיימום עמד והתיר ממונם לישראל. וממון נאמר על המטלטלים לחוד, וכדמתרגמינן (בראשית י"ד י"ב) את לוט ואת רכושו, וית ממוניה. ואף על פי [ששם] נכסים ישנה אפילו אמקרקעי וכדאיתא פרק מי שמת (ב"ב ק"נ ב'), נכסים לחוד וממון לחוד, והכי נמי נכסים לא קתני. ומיהו הירושלמי אומר (ב"ק פ"ד ה"ג) הורידן מנכסיהן. וגזלתו כשהיא אסורה עכשיו גזרת הכתוב (ב"ק קי"ג ב'), דאמר רב הונא אמר רב מניין לגזלה של גוי שהיא אסורה, שנאמר (דברים ז' ט"ז) ואכלת את כל העמים [אשר ה' אלקיך נותן לך], בזמן שמסורין בידיך ולא בזמן שאינם מסורין בידיך. ומשום חלול השם נמי, וכדאיתא בירושלמי פרק שור שנגח (ב"ק פ"ד ה"ג), מעשה ששלחה מלכות הרשעה שני אסטרגיוטיות ללמוד תורה מרבן גמליאל, ולמדו ממנו מקרא ומשנה תלמוד ואגדה, ובסוף אמרו לו, כל תורה שיש לכם נאה ומשובחת חוץ משני דברים, שאתם אומרים בת ישראל לא תילד הנכרית, אבל נכרית מילדת בת ישראל, גזלו של ישראל אסור ושל גוי מותר. באותה שעה גזר ר"ג על גזלו של גוי שיהא אסור מפני חלול השם. אפילו הכי לא מטון לסולמא דצור עד דשכחון כלה. "ונכסים" שהזכיר הירושלמי במקרקעי קא מיירי.
